חיוב עורכי דין בביטוח אחריות מקצועית 

לאחרונה אימץ הוועד המרכזי של לשכת עורכי הדין המלצות צוות פנימי מיוחד בראשות השופט בדימוס גבריאל קלינג לפיהן כל עורך דין [למעט חריגים] יחויב ברכישת פוליסת ביטוח אחריות מקצועית שתהייה על פי נוסח שיאושר על ידי הלשכה. עו"ד יחויב להמציא אישור על קיום הביטוח ומי שלא ייעשה כן ייחשב כמי שחברותו הוגבלה לפי סעיף 52ב לחוק לשכת עורכי הדין, כך שבפועל לא יוכל לעסוק בעריכת דין.

אני, כרבים, תומך עקרונית בהטלת חובת רכישת ביטוח אחריות מקצועית על עורכי דין. למרות זאת יש לקבוע ששגה הוועד המרכזי כשאימץ כלשונן את המלצות הצוות ושגה הצוות ברוב המלצותיו העיקריות, בכל הנוגע לדרך הטלת חובת הביטוח והסנקציות שיינקטו נגד עורכי דין שלא ימלאו חובה זו.

המלצות הצוות המיוחד מבקשות לקבוע לא רק חובת רכישת ביטוח על ידי כל עורך דין, אלא אף מבקשות להכתיב במדויק את נוסח פוליסת הביטוח אותה רשאי עורך הדין לרכוש. דרישה זו כשלעצמה יש לה השלכה לא רק על עורכי הדין, אלא היא מהווה מעין תכתיב לחברות הביטוח איזו פוליסת ביטוח מקצועית הן רשאיות למכור לעורכי דין. בטרם אדון בהמשך בבעייתיות הרבה שבהמלצות הצוות יש להקדיש מספר הערות לנושא חיוב יוצרי סיכונים ברכישת ביטוח שיכסה תביעות אחריות נגדם.

הטלת חובת רכישת ביטוח אחריות מקצועית או ביטוח אחריות בכלל היא חריג. בדרך כלל לא קיימת אצלנו חובה חוקית על בעלי מקצועות חופשיים, או יוצרי סיכונים אחרים, לרכוש ביטוח אחריות. רופאים, מהנדסים, רואי חשבון ואחרים נזקקים לא פחות לביטוח ואף על פי כן המחוקק לא כפה אותם לכך.

זאת ועוד, בעלי עסקים רבים, שעובדיהם חשופים לסיכונים גדולים, אף הם אינם חייבים לרכוש ביטוח אחריות, על אף שאם ייתבעו ספק אם יוכלו לשלם את סכומי התביעה. ככלל אין מקובל לחייב יוצרי סיכון לבטח עצמם מפני תביעות אחריות.

כאשר תיקבע חובת ביטוח לעוררי דין תועלה בהכרח הטענה שהוראה כזו היא מפלה ויש לחייב גם רופאים, מהנדסים,רואי חשבון ואת כל יוצרי הסיכונים ברכישת ביטוח. עורך דין ,ככלות הכול, אינה שונה מכל יוצר סיכון אחר, העלול לגרום לנזקים כבדים שאותם לא יוכל לשלם.

צוות הבדיקה שאל את עצמו [כרגיל במקומותינו מאז חקיקת חוקי היסוד ב1992 ] האם הטלת חובת ביטוח אחריות מקצועית בחוק מהווה פגיעה בחופש העיסוק המעוגנת בחוק יסוד חופש העיסוק ואם פגיעה זו היא מדתית ולתכלית ראויה. השאלה האמיתית היא האם ניתן חוקית לכפות על אדם לרכוש מוצר מסוים- במקרה זה פוליסת ביטוח . חוק יסוד כבוד האדם וחירותו רלוונטי לבדיקה זו לא פחות מחוק יסוד חופש העיסוק. מעניין שבעיה זו לא נזכרה כלל בדו"ח המסכם והיא ראויה לדיון נוסף.
עד כה החובה לרכוש ביטוח נקבעה בעקר במצבים בהם האחריות המוטלת על יוצר סיכון היא מוחלטת וזהו למשל ביטוח החובה שחייבים לרכוש הנוהגים ברכב מנועי. כאשר האחריות המוטלת היא על בסיס רשלנות, יכול אדם לומר שהוא זהיר מאד ועל כן הוא אינו צפוי לגרום נזק ברשלנותו וממילא אי אשר לכפות עליו רכישת ביטוח.
כך למשל קובע סעיף 261 לחוק החברות כי "חברה רשאית, אם נקבעה לכך הוראה בתקנון, להתקשר בחוזה לביטוח אחריותו של נושא משרה בה בשל חבות שתוטל עליו עקב פעולה שעשה בתוקף היותו נושא משרה בה, .". למרות שדירקטורים של חברות עלולים להיות נתבעים בסכומים גבוהים עקב הפרת חובות זהירות כלפי החברה, או כלפי הציבור, אין חובה חוקית לבטחם בביטוח אחריות .
אם מעוניינים להצדיק יצירת חריג לפיו תוטל חובת רכישת ביטוח אחריות מקצועית על עורכי דין, יש להבהיר מדוע יש לראות בעורכי הדין מקרה מיוחד לעומת יוצרי סיכונים אחרים. הצדקה כזו ניתן למצוא לא בהיקף סיכוני התביעות , אלא באופי הפעילות של עורכי הדין שהנה חריגה והצדיקה בעיני המחוקק גם את חיובם בחוק בחברות בלשכת עורכי הדין [חיוב שאני מתנגד לו].

חיוב עורכי דין לרכוש ביטוח יכול לנבוע מכך שעורכי דין חייבים מכוח החוק והנוהג, בהיותם שליחים ונאמנים על פי חוק של לקוחותיהם, בחובת הנאמנות הגבוהה ביותר. מכוח חובה זו מוטלות עליהם בדין חובות חוקיות ואתיות שאינן מוטלות באותה חומרה במקצועות אחרים. במסגרת חובת הנאמנות מוטל עליהם לעשות כל שנדרש למנוע נזק מלקוחותיהם למסור ללקוחות את כל המידע הרלוונטי וכמובן גם את כל המידע הכספי ומידע מלא על כל נזק העלול להיגרם ללקוח עקב הטיפול.

חובת הנאמנות של עורך הדין ללקוחו אינה מסתיימת במועד שבו עורך הדין התרשל וגרם ללקוח נזק. להיפך!-מכוח אותה חובה נמשכת על עורך הדין לדאוג ללקוחו ודאגה זו כוללת גם את הדאגה לפיצוי נאות במקרה שיוכח שעורך הדין פעל ברשלנות. חובת רכישת ביטוח אחריות מקצועית מתאים היא ביטוי מעשי ברור ומתחייב לאותה חובת נאמנות נמשכת.

כאשר עו"ד מבוטח וברור לו שאם ייתבע נזקו של הלקוח יפוצה ממילא גם מצטמצמת האפשרות לניגוד אינטרסים ממשי בין עורך הדין ללקוח, שכן ברור לכל שלמרות אירעה תקלה הלקוח לא ייצא ניזוק והפגיעה הכספית בעורך הדין תהייה מוגבלת.הביטוח מאפשר לעורך הדין להמשיך בטיפול למרות התקלה באופן שיימנעו מהלקוח נזקים נוספים .

המסקנה הנובעת היא שחובת רכישת ביטוח אחריות מקצועית על ידי עורך הדין חייבת להתקיים כחובה אתית מובהקת הנגזרת באופן ישיר מחובת הנאמנות של עורך דין ללקוחו. על המועצה הארצית של עורכי הדין להתקין כללים ברורים שיסדירו את נושא רכישת הביטוח המקצועי וכן להורות בכללים כי אי מילוי הכללים מהווה עבירת משמעת.

ניתן להסכים עם קביעת הצוות, שהמליץ על חובת הביטוח,כי לצורך יצירת חובה זו יידרש תיקון בחוק לשכת עורכי הדין. תיקון כזה אינו צריך, כהמלצת הצוות, לקבוע רכישת חובת ביטוח, אלא רק להסמיך את המועצה הארצית של הלשכה להתקין כללים המחייבים רכישת ביטוח אחריות מקצועית. בכך ניתן יהיה להתגבר על ההתנגדות הצפויה ליצירת תקדים של חיוב בחוק ברכישת ביטוח אחריות.

בעיה קשה נוספת בהמלצות הצוות נעוצה בכוונה להורות כי עו"ד שלא ימציא אישור על רכישת פוליסת ביטוח בנוסח שייקבע על ידי הלשכה ייחשב כמי שחברותו הוגבלה מכוח סעיף 52ב לחוק לשכת עורכי הדין.מעבר לקושי המעשי לאכוף הוראה כזו, שיצריך הקמת מנגנון מיוחד, הוראה זו כוללת סנקציה אחידה וחמורה ביותר של שלילת רישיון עריכת דין במקרים רבים מאד בהם אין כל הצדקה לנקיטת הסנקציה. יתר על כן במקרים רבים בהם חיוני שלעורך דין תהיה פוליסת ביטוח הסנקציה אינה יעילה.

האבסורד בהמלצה האמורה נובע מהעובדה שיכולים עורכי דין להיות מבוטחים בביטוח מתאים,אך בשל העובדה שהפוליסה אינה זו שאושרה על ידי הלשכה, רישיונם יישלל למעשה. עורכי דין אחרים עשויים בהחלט לא להיזקק כלל לביטוח באשר אופי עבודתם אינו כרוך בסיכון תביעה אישית. כך למשל עורכי דין העובדים שנים רבות אצל מעסיק כמו חברת ביטוח או בנק לא בהכרח צריכים לרכוש פוליסה אישית לביטוח אחריות מקצועית. ואף על פי כן מכוח ההמלצות הם יוגבלו אוטומטית בחברותם.

המלצות הצוות המבקשות לכפות נוסח פוליסה אחיד אף הן סופן לגרום תקלות קשות. הן עלולות לחייב עורכי דין, ללא כל הצדקה עניינית,לעבור ממבטח למבטח ומעבר כזה תמיד כרוך בסיכון יתר של נפילה בין הכיסאות והתנערות מבטחים ממתן כיסוי ביטוחי. במקרה כזה יופנו תביעות ישירות אל לשכת עורכי הדין כמקור העיקרי לתקלה .

קיימת קבוצה שלמה של עורכי דין הנזקקים בהחלט לביטוח ואף על פי כן הסנקציה של שלילת חברות אינה רלוונטית לגביהם. כוונתי לעורכי דין שפרשו, או הושעו מהמקצוע לתקופות משמעותיות. עורך דין עלול להיתבע גם כאשר הוא פורש ממקצועו ואין בעובדת הפרישה כדי לפטור אותו מהצורך והחובה לרכוש ביטוח שכן ביטוח אחריות מקצועית הוא ביטוח על בסיס קבלת תביעה ולא על בסיס מועד אירוע וקיימת חשיבות עצומה שעורכי דין שפרשו ירכשו ביטוח לשנות הפרישה וכן ידאגו לכך שלעיזבונם ,במקרה פטירתם, תהייה פוליסת ביטוח.

ההמלצה לקשור חיוב ברכישת ביטוח להסדר הביטוח של הלשכה, שהוא רק אחד מההסדרים בשוק וההמלצה החלופית להוציא נוסח פוליסה סטנדרטי מחייב, משמעותה המעשית היא חיוב עורכי דין לבטח עצמם רק בהסדר הלשכה, אם המבטח שלהם לא הסכים לאמץ נוסח הפוליסה של הלשכה ככתבו וכלשונו. בכך תכפה הלשכה מעבר למבטח "שלה" והיא נוטלת על עצמה אחריות כבדה בכל מה שעלול לקרות לעורכי הדין שאולצו לבצע מעבר זה. אחריות זו תגבר אם במקרה לא יעלה בידי הלשכה להשיג ביטוח בתנאים סבירים לחבריה.

המלצה זו, אם תתקבל, תחשוף את הלשכה וראשיה לתביעות בכל מקרה של תקלה ביטוחית ואפילו במקרים בהם עורכי דין שיכלו להשיג ביטוח סביר ומחיר זול נאלצו להיזקק להסדר הלשכה. לעסקני הלשכה הייתי ממליץ לרכוש לעצמם ביטוח אחריות דירקטורים בסכום מתאים, אם יחליטו לאמץ בסופו של יום ההמלצות לחייב עורכי דין לרכוש פוליסה בנוסח אחיד, או להיות מבוטחים במסגרת הסדר הלשכה בלבד.

לשכת עורכי הדין צריכה יכולה לקבוע [רצוי בהסמכה מפורשת של המחוקק] חובה אתית על עורכי הדין לבטח עצמם בביטוח אחריות מקצועית,בכל מקום שיכולו לרכוש ביטוח, על פי היקף סיכוני התביעות להם הם חשופים. היא רשאית לחייב עורכי הדין להציג אישור רכישת ביטוח תקף במשרדם ולהפנות את תשומת לב הציבור לחובה זו.הפרת חובות אלו תהיה עבירת משמעת והעמדת עורך הדין לדין משמעתי תתבצע על פי נסיבות כל מקרה וחומרת העבירה.

הלשכה יכולה להמליץ על נוסחי פוליסות כעומדים בתנאי מינימום נדרשים ובכך למנוע מלכודות ביטוחיות מעורכי הדין ?מלכודות המצויות לרוב בפוליסות אלו מבלי שהמבוטח ער להן. הלשכה יכולה גם לפרסם נוסח מומלץ של פוליסה. מעבר לכך אין הלשכה צריכה לעשות דבר ובמיוחד לא לקבוע סנקציה אחידה של השעיה בפועל מהמקצוע למי שלא עמד בחובה, אך יש לו צידוק סביר לכך.

יש לעיין מחדש בכל המלצות הצוות המיוחד שמינתה הלשכה מאחר ואין הן ברות יישום וקבלתן עלולה לגרום לתקלות קשות לעורכי הדין וללשכה- אם בכלל יאומצו על ידי המחוקק. אני תומך בהטלת חובה אתית מקצועית על עורכי הדין לרכוש ביטוח, הדרך שהתווה הצוות שמונה לטפל בנושא אינה הדרך הנכונה להגשים מטרה זו.